החלטה בתיק מ"ת 36293-01-13

1.         בפני בקשה להארכת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, חבלה בכוונה מחמירה, הפרעה לשוטר בזמן מילוי תפקידו, גרימת נזק לרכוש ואדם, נהיגה במהירות שאינה סבירה, נהיגה ללא רישיון רכב ופוליסת ביטוח בתוקף, עקיפה תוך חציית קו הפרדה רצוף, עקיפה כאשר הדרך אינה פנויה, אי ציות לתמרור עצור ואי ציות להוראות שוטר.

            העובדות המפורטות בכתב האישום.

בתאריך 9/1/13 סמוך לאחר השעה 00:00, נהג הנאשם ברכב מסוג פג'ו מ.ר. 5814004 (להלן: הרכב), כאשר לרכב לא היה רישיון בר תוקף, ועמו שני חבריו, באזור התעשייה של טמרה. השוטרים סאמי חטיב (להלן: סאמי) ושבתאי כהן (להלן: שבתאי) (להלן יחד: השוטרים), אשר היו בסיור שגרתי בניידת כששבתאי נוהג וסאמי יושב לידו, הבחינו ברכב, ומבדיקה שערכו במסוף המשטרתי גילו כי לרכב אין רישיון רכב תקף. לפיכך, כרזו לנאשם והורו לו לעצור בצד, על מנת שיבדקו את רשיונותיו, ובהמשך סאמי אף סימן בידו לנאשם לעצור את רכבו בצד.

משהבחין הנאשם בשוטרים המסמנים לו לעצור, וביודעו כי אין לרכב רישיון בר תוקף, החליט לא לעצור, והחל להגביר מהירות נסיעתו במטרה לברוח מהשוטרים. סאמי כרז לנאשם והורה לו לעצור, אך הנאשם המשיך לנסוע במהירות גבוהה במטרה לברוח מהשוטרים. במהלך בריחתו, עקף הנאשם רכב אחר על פס הפרדה לבן רצוף, ואילץ רכב אחר אשר הגיע מולו לסטות הצידה כדי לא להיפגע. בהמשך עבר הנאשם כיכר, ללא  מתן זכות קדימה לרכבים אחרים כחוק, ובכך אילץ אותם לבלום את רכביהם.

במהלך בריחתו מהשוטרים, נהג הנאשם לכיוון כביש "נשר" המצוי בטמרה, ובדרכו עקף רכבים אחרים במהירות גבוהה, כשהוא מאלץ אותם לסטות הצידה כדי לתת לו לעבור ולא להיפגע מהרכב. כל אותה עת נסעו השוטרים אחרי הרכב, וכרזו לו לעצור, אך הנאשם התעלם מהוראותיהם. משהגיע לכביש "נשר", לא עצר בתמרור "עצור", והמשיך בנסיעה רצופה עד שפנה ימינה לשכונת "חלת אל שריף" בטמרה. במהלך ביצוע הפניה ימינה, הסתחרר הרכב והסתובב, והניידת ובה השוטרים הגיעה סמוך אליו וחסמה את דרכו.

בשלב זה, יצאו השוטרים מהניידת וניגשו לכיוון הרכב, כששבתאי רץ לכיוון דלת הנהג ברכב, וסאמי נעמד מול מכסה המנוע של הרכב. סאמי דפק על מכסה המנוע של הרכב וצעק לנאשם שיכבה את הרכב וייצא ממנו. בתגובה לכך, החל הנאשם לנסוע קדימה לכיוונו של סאמי, כשהוא מנסה לפגוע בו שלא כדין, בכוונה למנוע מעצרו או עיכובו. על מנת שלא להיפגע מהרכב, זז סאמי הצידה מיד.

בהמשך לכך, ניסה שבתאי, שעמד צמוד לדלת הנהג ברכב, לפתוח את דלת הנהג. בתגובה לכך, שילב הנאשם את הרכב להילוך אחורי והחל לנסוע לאחור במהירות, כשהוא מנסה לפגוע בשבתאי בכוונה למנוע מעצרו או עיכובו. הנאשם דרס באמצעות גלגל הרכב את כף רגלו של שבתאי וגרם לו חבלה ממשית. שבתאי דפק עם הפנס שהיה בידו על חלון הנהג, ושבר אותו במטרה לנסות לגרום לנאשם לעצור את הרכב, אולם הנאשם לא עצר והמשיך לנסוע לאחור במהירות, עד שלבסוף התנגש בחומת אבנים ובארון תשתית שעמד בצמוד אליו ושבר את הארון.

בשלב זה, רצו השוטרים לכיוון הרכב, עצרו את הנאשם ואת הנוסע שישב לצידו, ונוסע אחר נמלט מהמקום.

2.         אין חולק בדבר קיומן של ראיות לכאורה ועילה למעצר המשיב.

מעיון בתיק עולה כי למבקשת אכן ראיות לכאורה טובות להוכחת אשמתו של המשיב כדלקמן: הודעות השוטרים המתלוננים ודוחות הפעולה שלהם; תעודה רפואית של שבתאי; הודעות של המשיב, הקושר עצמו לאירוע; הודעותיהם של חבריו של הנאשם, אשר היו עמו ברכב; תצלומים של הנזק שגרם הנאשם לארון התשתית לחומת האבנים, ועוד.

3.         אשר לעילת המעצר, קיים יסוד סביר לחשש ששחרורו של המשיב יסכן את בטחונו של הציבור, וכן להתחמקות מהליכי שפיטה; מדובר בעבירות המקימות חזקת מסוכנות עפ"י סעיף 21(א)(1)(ג)(4) סיפא ו- 21 (א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 (להלן: חוק המעצרים). המשיב נהג במודע ללא רישיון רכב בר תוקף, ברח משוטרים בדרך עירונית במהירות גבוהה מהמותר, תוך ביצוען של עבירות תעבורה רבות, יצר סכנה לחיי עוברי דרך, נהגים ואחרים, ולא עצר את רכבו אפילו כאשר נחסם על ידי הניידת של אנשי המשטרה. במקום להיענות להוראותיהם, ניסה לברוח ולדרוס אותם, ואף חבל באחד השוטרים חבלה חמורה כאשר עלה עם גלגל רכבו על רגלו. לא למותר לציין כי השימוש שעשה המשיב ברכב, היה כבנשק קר שהחזיק.

4.         אפילו קיימת עילה למעצר המשיב, נשאלת השאלה האם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחירות המשיב פחותה.

שני הצדדים המציאו בפני בית המשפט פסיקה התומכת בעמדתם, מי בכה ומי בכה. המאשימה סברה כי ראוי לעצור את המשיב עד תום ההליכים מבלי לבקש תסקיר מעצר בעניינו, ואילו הסניגור עמד על קבלת תסקיר כאמור, לצורך בחינת השאלה על ידי שירות המבחן.

לאחר בחינת הראיות בתיק, סבורתני כי מקום בו חומרת המעשים ותוצאותיהם מלמדת על מסוכנות לשלום הציבור ובטחונו ועל חשש לשיבוש הליכי משפט, משסירב המשיב לציית להוראות השוטרים ואף ברח מהם (לכאורה), גם לאחר שהצליחו לחסום את רכבו, התנהלות המלמדת על זלזול בוטה בשלטון החוק ובאנשי החוק, אותם לא היסס לתקוף באמצעות הרכב, אין צורך להכביד על שירות המבחן בבקשת תסקיר מעצר. תסקיר מעצר הינו כלי עזר המוגש לעיונו של בית המשפט במקרים בהם שוכנע כי נסיבותיו האישיות של נאשם מצביעות על כך כי קיימת אפשרות ששהותו של נאשם בחלופת מעצר ספציפית יכולה להפיג את מסוכנותו. (ראו בש"פ 6540/08 אחמד הייב נ' מ"י (31/7/08), מפי כב' הש' דנציגר). משגילה המבקש דעתו כי לא זו בלבד שאין עליו מורא מפני אנשי המשטרה, אלא שהנו מזלזל בשלטון החוק, ואינו חושש לפגוע באנשי המשטרה המבקשים לעצרו, מדובר במסוכנות מובנית, ואף מבחינה רעיונית לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר. 

"מי שנוהג בצורה כזאת מפגין בכך זלזול בנורמות וערכים בסיסיים של שמירה על חיי אדם שלא לדבר על שמירת חוק. בכך עדיין לא התייחסתי להיבט של הסיכון הקונקרטי והפיזי של השוטרים...עצם ההתעלמות מאנשי משטרה שמנסים כברת דרך ארוכה לעצור את המשיב בדרכים חוקיות, מצביעה בפני עצמה על מסוכנות. לא סתם מסוכנות אלא מסוכנות שיש לה השלכה רבתי לענין האפשרות לבטוח במשיב, כאשר על הפרק עומדת האפשרות לשחרורו בחלופת מעצר. מי שאיננו נרתע משוטר העומד בפניו ומסמן לו פיזית בצורה הברורה ביותר לעצור וכי מדוע יירתע מהוראה ערטילאית של בית המשפט המכתיבה לו תנאים כאלה ואחרים". (בש"פ 9701/06 מ"י נ' סלים אלטסד, מפי כב' הש' ברלינר (27/11/06)). 

בשורה של החלטות נקבע כי דין הנאשמים בעבירות דומות למעצר עד תום ההליכים, אם כי גם קביעה זו מלווה תדיר באמירה שיש לתת ביטוי גם לנסיבותיו האישיות של כל משיב. לא נעלם מעיני כי המשיב הנו צעיר ללא עבר פלילי, וכי קיימות גם החלטות לשחרורם של נאשמים בכגון דא (בא כח המשיב הפנה את בית המשפט לשלוש החלטות שניתנו בבתי משפט מחוזיים בעבירות דומות), אך התנהלותו של המשיב חמורה מאלה, משהגדיל עשות עת ניסה לדרוס שוטר אשר ניסה לעוצרו ואף פגע בגופו. לא למותר לציין כי לאחר שהמשיב נעצר, הוא הכחיש את המעשים המיוחסים לו ואף טען כי לא שמע את כרזות השוטרים. דא עקא שחברו אשר היה ברכב עמו מסר כי קרא אליו "תעצור תעצור", אך הוא לא נעתר לבקשה זו. מדובר בדרך התמודדות חיונית והכרחית במלחמה בנגע הנהיגה הפרועה והמסכנת חיי אדם. וכך נקבע:  

"14...באשר לאפשרות להורות על שחרור לחלופת מעצר במקרה כגון דא, המדיניות השיפוטית שהתגבשה בפסיקה היא שכאשר מדובר בנאשם שנמלט מכוחות המשטרה תוך נהיגה פראית ומופקרת יש להורות על מעצרו עד תום ההליכים [ראו, למשל: בש"פ 10978/07 מדינת ישראל נ' אבו ואקד ([פורסם בנבו], 26.12.2007), פסקה ג' להחלטתו של השופט א' רובינשטיין; בש"פ 7701/10 שתיווי נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 27.10.2010), פסקה 18 להחלטתי. כן ראו החלטתי שניתנה זה לא מכבר בבש"פ 4228/12 יגמור נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 3.6.2012), פסקה 9]. אכן, כל מקרה נבחן על סמך נסיבותיו הפרטניות, שהרי אף אם קמה עילת מעצר כנגד נאשם, תמיד יש לשאול שמא ניתן להפיג את החשש העולה מהמעשים באמצעות חלופת מעצר, כזו שתפגע באופן מידתי יותר בחירותו של הנאשם, אשר עודנו נהנה מחזקת החפות [ראו: סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים;  בש"פ 10550/05 מדינת ישראל נ' מוחרב ([פורסם בנבו], 15.11.2005), פסקה 5 להחלטתה של השופטת ע' ארבל]". (בש"פ 4329/12 מוחמד אימאם נ' מ"י, מפי כב' הש' דנציגר (13/6/12).

וכן: